איך מתגברים על חשש מתבלינים?

אני עומדת לחשוף בפניכן את שיטת הניסוי המקורית שפיתחתי,

שכל אחת יכולה ליישם בקלות בבית - על עצמה, עם פעוטות ועם מתבגרים.

אין צורך במיומנות כלשהי, או בכלים מיוחדים;

היא תגזול מכן כחצי שעה ושקלים בודדים.

והיא תפתח בפניכן עולמות! מעבר לתבלינים...

התמונה הזו צולמה בסדנה שערכתי לאחרונה, דווקא לא לילדה בררנית,

אלא לאישה צעירה, שהגדירה את עצמה כ"בררנית-קשה",

שסוחבת כל חייה מטענים, שריטות וחרדות מאוכל - על כל היבטיו.

שמעתן הרבה על הסדנאות האישיות שאני עורכת לילדים בררנים, אבל אלו שאני מתאימה במיוחד לבוגרות בררניות - הן דבר עצום, שמלהיב אותי ברמות! ושההשפעה שלהן מרחיקת-לכת, אפילו מעבר ליכולת שלי לתאר...

המון אנשים (בכל הגילאים) חוששים מהתנסות בתבלינים. כשאני מסבירה את הסיבות לחשש הזה (גם אם זה לילד בן 5 או לאבא שלו) - כבר חלק מהחשש מתפוגג, ונוצר פתח קטן שמאפשר טעימה זהירה.

הנה כמה סיבות לחשש הזה, בקטנה, על קצה המזלג: - רגישות חושית, שלדוגמה - גורמת לכך שתבלין עדין כמו פפריקה מתוקה - יורגש בעוצמה מוגזמת, בעוד שתבלין "קשוח" יותר כמו אבקת שום - לא יורגש כמעט, גם בכמויות גדולות. וכן, נתקלתי גם במקרים "מוזרים" יותר מאלו. - חשיפה מוגבלת לתבלינים בבית - לדוגמה: גם במטבח הסופר-מגוון שלי, לא היה קארי, עד שלַיְלָה טעמה אצל חברים והכניסה אותו לביתנו. כי אם זה היה תלוי רק בהעדפות שלי - היא לא היתה יודעת שהיא אוהבת אותו. - הורים שמתייחסים לכל מה שחורג מאורח החיים שלהם - כ"לא נורמאלי". ברגע שמתייגים ילד כ"מוזר/חריג" בשל העדפות האכילה שלו - הוא מפתח חוסר בטחון שלא מאפשר לו לגלות בעצמו מה מתאים לו. אז אם הוא לא אוהב את התיבול הנהוג בבית = הוא לא אוהב תבלינים בכלל = תבלינים זה מפחיד.

המנה הזו - של פוטטוס צלויים ב- 4 תבלינים שונים - פתחה את הסדנה. כי היא זו שעזרה לנו להבין אלו תבלינים יתאימו למנות מורכבות יותר כמו קציצות, תבשילים, מאפים... היא זו שגם בנתה בטחון מסוים בהתנסויות חדשות - שהיה נחוץ לטובת הצלחת הסדנה.

ולמה אני בוחרת בתפוחי אדמה כאמצעי לבחון העדפות תיבול?

- רוב האנשים אוהבים תפוחי אדמה בפורמט הזה שמכונה "פוטטוס": קוביות פריכות, צלויות היטב, במרקם ברור. אפילו ילדים שסרבו לפני כן לתפוחי אדמה, התאהבו בהם בדרך הזו, במיוחד כשאני מקפידה על המותג דוד משה (באריזה השחורה).

- תפוחי אדמה זמינים כל השנה, רוב האנשים יודעים "לתפעל אותם" והטרחה הכרוכה בהכנתם מזערית.

- המחיר (זמן-מאמץ-כסף) של כשלון מנה שהוכנה מתפוח אדמה יחיד - מזערי לעומת כל מנה אחרת כמעט.

- טעמם הנייטרלי (יחסית) של תפוחי האדמה והעובדה שהם טעימים גם חמים וגם פושרים - משמעותית לבדיקת ההעדפה שלנו לתיבולים שונים.

ומי שלתפוחי אדמה אין סיכוי אצלו? גם לזה יש לי פתרון מקליל:

כל סוג של בצק אהוב, מרוח בתערובת התיבול ואפוי בתנור – יכול לעבוד: טורטיות מחולקות לרבעים, פרוסות לחם חצויות, פיתה חתוכה לרוחבה – ל-2 עיגולים שטוחים, שכל אחד מהם לרבעים – מה שהולך.

כשאני מכינה פוטטוס, אני בוחרת 2-4 תבלינים וצולה את כולם באותה תבנית, באותו אופן, אך בהפרדה - כדי לבחון מה דעתנו על כל תיבול.

במקום טעימה דרמטית של אוהבת או שונאת - ניצור מידרג העדפות.

וכך, אפילו אם נצא מנקודת הנחה שחלק מהתיבולים לא יהיו טעימים - זה פחות מאיים, כי יש אחרים.

וזה מה שמרגיע מלכתחילה את החשש מהתנסות.

במהלך השנים, קבלתי בטחון לבחור בעצמי את התבלינים לניסוי הספציפי הזה, ופחות להתייעץ עם הבררנים,

כי גיליתי שתחושה ראשונית, המבוססת על ריח (ושם) התבלין - לא מספקת דיעה אותנטית.

למעשה, במקרים רבים - תבלין שהרתיע בתחילה את האף (או הראש) - בסוף זכה להתלהבות מפתיעה במבחן הטעם.

במקרה הזה, למשל, חתכנו לקוביות 4 תפוחי אדמה, 2 מהם קלפנו (כדי לבחון גם העדפות מרקם, על הדרך).

כל אחד מהם ציפינו בתערובת של שמן זית+מלח+תבלין.

הנחנו אותם בתבנית תנור לוהט, מעל נייר אפייה שסומן למטרות הפרדה וזיהוי. כתבתי בפינות את שמות התבלינים (בטוש פרמננט, שלא בא במגע עם המזון) וצילמתי אותם כשהתבלין לצידם, כדי שבהמשך נזכור.

צלינו אותם במשך 15 דקות (200° טורבו) והוצאנו, כדי לבדוק אם מתאים לה ככה, אבל היא רצתה יותר פריך בחוץ ויותר רך בפנים, סבבה - אז הכנסנו לעוד 5 דקות.

העברנו לצלחת קוביה אחת מכל תיבול, תוך שאנחנו שומרות על הסדר המקורי שהיה בתבנית - כדי שנזהה.

אחרי שהתקררו מעט - היא טעמה ושמחה כ"כ לגלות שהיא אוהבת ממש! את תבלין הצ'יפס וגם שכל האחרים ברמות שונות של סבבה לה.

הופתעתי לגלות שאת הטעם העוצמתי של הפפריקה המעושנת היא לא הרגישה בכלל, אך לעומת זאת - ההבדלים בין תבלין הצ'יפס לגריל עוף (ש- 90% מכן לא היו מבדילות בינהם) היו ברורים לגמרי עבורה.

ככה זה עם רגישות חושית - כל אחד והקטע שלו.

אין לכולנו אותה שמיעה מוזיקלית;

אין לכולנו אותה רגישות לאור;

אז למה לצפות שלכולנו תהיה תחושה זהה בבלוטות הטעם?

מה תוכלו ללמוד משיטת הניסוי שלי - חוץ מהעדפות תיבול?

- אם הבררן שלכן לא אהב תבלין מסוים, נסו להוסיף מלח ולבדוק שוב.

ייתכן שזה יעשה את כל ההבדל. יכול להיות שאם תוסיפו מלח למנות אחרות - זה יעזור.

- הטמפרטורה מאוד משפיעה. כשהמנה הזו תתקרר - התיבול ירגיש חזק יותר.

תבדקו איזו טמפרטורה נעימה לבררנית שלכן, ותוכלו לשפר כך את יחסה למנות אחרות.

- שמות התבלינים והקונוטציה שלהם מאוד משמעותיים.

למשל המון ילדים אוהבים תבלין לפיצה - שהוא אחד החזקים ביותר - רק בגלל שהוא מוכר להם משקיות התבלינים שמגיעות במשלוח של הפיצה.

מי שלא אוהב דגים - לא ינסה תערובת לתיבול דגים - ואולי היא דווקא בול לטעמו?

אז אני מזמינה אתכן לערוך את הניסוי הזה בבית

(טיפ: אל תקנו תבלינים במיוחד. תשנוררו כפית מבתים אחרים);

ולשתף אותי כאן מה גיליתן ואם תרצו להזמין אותי לסדנה אישית בביתכן - שמשחררת בררנים בכל גיל - כאן כל הפרטים ולינק לוואטסאפ שלי