top of page

מתי בפעם האחרונה הכנת מנה מושקעת רק בשבילך?



אם קשה לך להזכר, או שענית "אף פעם", אני רוצה לייעץ לך למה כדאי שתתחילי, ואיך בעצם זה יתרום לכל משפחתך.

נגיד שיש מנה שרק את אוהבת.

את לא טורחת להכין אותה, כי את גם ככה עמוסה בחיים עצמם ובבישול לילדים, וכי זה ממש מבאס לבשל רק לאדם אחד.

במיוחד אם האדם האחד הזה - זו את.

כי, בואו נהיה כנות - אנחנו יכולות להיות עצמאיות ופמיניסטיות ומועצמות וכפיים לנו, אבל בתכל'ס, רובנו התרגלנו לשים את עצמנו בעדיפות נמוכה (לפחות רוב הזמן), על פני שאר בני המשפחה.

זה עניין של סדר עדיפויות (ולפעמים חינוך, מה לעשות?)

אז אני מזמינה אותך למצוא חצי שעה ולהשקיע במנה שאף אחד חוץ ממך לא אוהב.

מנה רק בשבילך.

תכנני להכין אותה בכוונה כששאר בני המשפחה נמצאים.

תעשי מזה עניין גדול.

תגידי בקול כמה את מתלהבת שתיכף תאכלי את המנה שכ"כ התגעגעת אליה.

תגידי בקול שאת גאה בעצמך שאת מכינה לעצמך ומפנקת את עצמך, כי הכי מגיע לך.

הכל בחיוך, לא בטון פולני של "למה אף אחד לא משקיע בי בבית הזה?".

תארגני לעצמך סביבה הכי מפנקת לאכול בה.

מול התכנית שלך או עם ספר שקשה לך למצוא זמן לקרוא אותו, או במקום המיוחד שלך.

תגישי לעצמך את המנה בצלחת של האורחים.

לא בכלי יומיומי.

לא תאמיני איזה הבדל תרגישי כשתאכלי בכלי חגיגי.

רק את.

תסמכי עלי שזה יעשה לך וואו!

תצלמי את המנה שהכנת רק לעצמך.

אח''כ תשוויצי בה בכיף.

תתענגי בקול על כל ביס.

תעופי על עצמך בקול שיצא לך מושלם ואיך את גאה בעצמך ואיזה כיף לך שאת משקיעה בעצמך ככה.

קראת עד כאן וזה מרגיש לך אנוכי?

אז בואי תשמעי אלו תועלות מתגלמות כאן:

1) יהיה לך כיף וטעים ואת תיזכרי ביכולות שלך וההנאה הזו תספק לך מוטיבציה מחודשת לבשל עוד.

2) הילדים שלך ייחשפו למנה שהם לא מכירים. יכול להיות שלפני שנתיים הם שנאו אותה. אבל היי, כמה הם השתנו בשנתיים האלו? מאוד ייתכן שטעמם גם השתנה.

3) היות והמנה, בהגדרה, לא מיועדת לילדים - זה מה שעשוי להדליק אותם דווקא לחשוק בה.

ובכלל - עם יחסי ציבור כאלו למנה - זה ממש מפתה לבדוק מה הקטע.

4) יבקשו לטעום? אל תתלהבי. שתפי בקמצנות.

אני יודעת שזה לא טבעי לך. אבל זה שלך ומותר שיהיה משהו שהוא רק שלך ואת לא חייבת לחלוק בו (שלא יתפוצץ לך המוח מהרעיון, כן?)

אם תחלקי בקטנה, זה רק יגרום להם להעריך ולרצות יותר.

בכל מקרה, אל תקומי מייד לספק להם את הצורך.

זה הרגע שלך להיות אישה. לא רק אמא. תמצי את הרגע.

כשתסיימי לאכול בנחת - תחזרי לטפל ולתת להם מנה קטנה משלהם.

אני יודעת שזו עצה קשה ליישום. תנסי.

ועכשיו למה שהכי חשוב בעיניי:

5) הילדות (וגם הילדים) שלך צריכות לגדול עם מודל של אישה שדואגת לעצמה ולא רק משקיעה באחרים.

גם אם את לומדת ומפתחת את עצמך, או נוסעת לריטריט העצמה נשית עם חברות - זה לא מוחשי עבורם.

אבל אוכל הוא הדבר הכי מוחשי והכי מובן בכל גיל.

לכן כשאת משקיעה בעצמך באוכל - זה המודל הכי מוחשי וברור ל"אמא היא גם אישה בפני עצמה ולא רק דמות מטפלת".

אם תעשי את זה מספר פעמים, זה יחלחל וישפיע.

גם עליך - פנימה, וגם על בני משפחתך.

רוב הסיכויים שבעקיפין, זה גם יעודד את הילדים להתנסות במרכיבים חדשים.

אם זו המוטיבציה שאת צריכה כדי לעשות את זה - סבבה,

אבל זו לא המטרה המרכזית.

בתמונה:

ארוחת ערב-שישי שהכנתי רק לעצמי.

כבדי עוף מידיום בחמאה, פלפל ובלסמי.

פירה קטיפתי פשוט

בצל מטוגן אקסטרה-קריספי

הרקע?

לַיְלָה בילתה עם חברים, שזה נפלא באמת, אבל לצד זה, היתה חסרה לי הארוחה המשפחתית שאני תמיד כמהה לה בימי שישי.

אז בחרתי לא להתבאס, אלא לפנק את עצמי.

כבדים זו מנה שמתאים להכין בכמות קטנה.

כשלַיְלָה חזרה, במקום להגיד כרגיל שהיא לא רעבה, היא חיפשה שאריות.

אכלה מנה קטנה ושאלה אם אפשר שאכין כזה שוב בשישי הבא.

הא!

87 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page